#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הסדר הקדימות?	שבעת המינים, שלם, נקיה, גדול (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו)	סימן קסח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם יש בפניו שלם וגדול, מה יעשה?	קיי&quot;ל כרוב ראשונים שיברך על השלם לבד, ולאפוקי מדעת רש&quot;י והראב&quot;ד דס&quot;ל דיניח הפרוסה בתוך השלימה (ב&quot;י)	סימן קסח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם יש לפרוסה ב&#x27; מעלות [כגון נקיה וגדול]?"	"המג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) מדייק מהטור דאז יברך על הפרוסה, אבל קיי&quot;ל כהשו&quot;ע דשלם עדיף (מג&quot;א שם, מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;) [ומה שהביא המג&quot;א ראיה מהגמ&#x27; דמיירי בפרוסות גדולות, השיגו עליו הדגול מרבבה וחת&quot;ס דתוס&#x27; כתבו דמיירי בפרוסות קטנות, ואפ&quot;ה של חיטין קדים]"	סימן קסח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לא היה בפניו אלא פרוסה ונטלה, ואח&quot;כ הביאו לפניו שלימה?	"אם עדיין לא בירך יניח הפרוסה בתוך השלימה, ואם כבר בירך יבצע הפרוסה (שע&quot;ת ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן קסח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בפרוסה של חיטין ושלימה של שעורין?	"מדינא החיטין קדים, ולפי תוס&#x27; אמרינן בגמ&#x27; (ברכות ל&quot;ט ע&quot;ב) דעדיף לצאת ידי שניהם ולהניח הפרוסה בתוך השלימה [אבל לפי רש&quot;י ענין זה נאמר בגדול כגנד שלם], ואפי&#x27; אם הפרוסה גדולה (פמ&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;), ומ&quot;מ כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) דענין זה נאמר דוקא בשלימה של שבעת המינים כגון שעורים אבל בשלימה של שיפון א&quot;צ להחמיר ורק יברך על הפרוסת חיטין [וכ&quot;ש אם השיפון של נכרי (מג&quot;א שם, שעה&quot;צ ס&quot;ק ד&#x27;)] [ואע&quot;פ שאין זה מוכרח, מ&quot;מ סמך המג&quot;א לצרף שיטת רש&quot;י דס&quot;ל דלעולם צריך לברך על הפרוסה של חיטין לבד (שעה&quot;צ ס&quot;ק ו&#x27;)]"	סימן קסח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בשלימה של שעורין ופרוסה של חיטין, מה הדין אם שנים אוכלים יחדו?	"כתב המהרש&quot;ל דיברך אחד על שלימה ואחד על הפרוסה, ותמה עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) איך מותר לאחד מהם לברך על השעורין, ותי&#x27; הביה&quot;ל (ד&quot;ה מניח) בשם הבגדי ישע דכוונת המהרש&quot;ל הוא דפשוט דרק הבעה&quot;ב יברך אלא שהבע&quot;ה אוחז הפרוסה בידו והאורח אוחז השלימה בידו דמינכר טפי שיש לה ג&quot;כ מעלה."	סימן קסח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אינו רוצה לאכול משניהם?	"כתב הרמ&quot;א דאז יברך רק על הלחם שהוא רוצה לאכול, אמנם חידש המ&quot;ב (ס&quot;ק ה&#x27;) דאם לא אכפת ליה איזה מהם שהוא אוכל אז עדיף לברך על המוקדם בפסוק ושארי מעלות [ויש להביא ראיה משיטת המחבר דבחול צריך לחבר הב&#x27; חצאי לחם לכתחילה ע&quot;י קיסם ש&quot;מ דלכתחילה צריך לברך על השלם אם אפשר (ר&quot;י באק) {וכ&quot;ת יש עוד ראיה משעה&quot;צ לעיל (סי&#x27; קס&quot;ז ס&quot;ק ע&quot;א) דאם שומע ברכה מאחר ויש לפניו פרוסה אבל יש לפני המברך שלם צריך להחמיר ולאכול מככרו, אבל לזה יש לדחות דשאני התם שהוא שומע לברכתו וברכתו חל על השלם ולפיכך ראוי לאכול ג&quot;כ משלם (עם ר&quot;י באק)}, אמנם שמעתי עוד ראיה מרי&quot;ש דיקער נ&quot;י ממהרש&quot;א בחולין (ז&#x27; ע&quot;ב) בר&#x27; פנחס בן יאיר דלא היה אוכל מפרוסת חבירו ומ&quot;מ מחדש המהרש&quot;א דהיה אוכל משלם של חבירו משום המעלה דשלם, וצ&quot;ל דהיה מוותר על העניני חסידות שלא ליהנות מחבירו כדי לקיים המעלה של שלם, אבל הא מיהת ראינו דהיכא דאינו רוצה לאכול אלא אחד יש מעלה לבחור את השלם, ודו&quot;ק]"	סימן קסח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה יעשה אם אין לו אלא ב&#x27; חצאי לחם?"	"השו&quot;ע סבר דראוי לחברם אם אפשר [שיהא נראה כשלם במוסכל ראשון, אבל כשמסתכלים בה לעולם יראה כב&#x27; חצאי לחם (שעה&quot;צ ס&quot;ק ח&#x27;)], אבל השיג עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) דדוקא בשבת צריך לחברה משום לחם משנה [וצריך ליזהר משום מוקצה] אבל בחול נוהגין שלא לחברה, והמ&quot;ב (ס&quot;ק ז&#x27;) הביא מהא&quot;ר דנוטה כדעת השו&quot;ע דאפי&#x27; בחול יש לחברה, והערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;א) כתב דלא ראינו שנוהגין כן אפי&#x27; בשבת [ועוד הביא מתוס&#x27; בזבחים (ק&quot;ה ע&quot;ב) דמשמע דלא מהני חיבור ע&quot;י אדם (באה&quot;ט ס&quot;ק ב&#x27;), ותי&#x27; הערוה&quot;ש (סי&#x27; רע&quot;ד סעי&#x27; ה&#x27;) דדוקא בדבר שצריך להיות שלם מן התורה לא מהני חיבור ע&quot;י אדם משא&quot;כ בלחם משנה דלא כתיב שלם מפורש בקרא רק לחם ופרוסה נמי מקרי לחם]"	סימן קסח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשמחברה, האם הוא כשר לכתחילה?	"כתב הא&quot;ר דאין להשתמש בה אם יש לו שלם אחר (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;)"	סימן קסח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך שצד הגדול יעלה עם הצד הקטן?	"מסתימת הפוסקים משמע דא&quot;צ ליזהר בזה וצ&quot;ב, וכתב המאיר עוז (עמ&#x27; 506) דזה עדיף כיון שאינו ניכר שהוא פרוס, ועוד יתכן דמש&quot;ה אינו כשר לכתחילה אלא אם אין לו פת אחר"	סימן קסח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נשברה לכמה שברים?	"כתב החת&quot;ס (בגליון, וכן בשו&quot;ת או&quot;ח סי&#x27; מ&quot;ו) דכיון דהעיקר דין חיבור חידוש הוא, הבו דלא הוסיף עלה לדבק פרוסות הרבה, ומדמה זה לאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא (שבת צ&quot;ו ע&quot;א), וכ&quot;כ הכה&quot;ח (ס&quot;ק ט&quot;ו)"	סימן קסח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש פרוסה דבוק להשלם?	כתב התרוה&quot;ד דצריך להסיר הפרוסה תחילה כדי שיהא נראה כשלם	סימן קסח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד יבצע ככר שלם שנשכה בחברתה?	"כתב המהרי&quot;ל דיבצע ממקום השלם ולא ממקום חיבור דממקום החיבור נראה כפרוסה [וזהו דוקא בשלם בעצם אבל בפרוסה ממש אין נפק&quot;מ באיזה צד בוצע (מג&quot;א ס&quot;ק ה&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א)], והוסיף הדרכ&quot;מ (ס&quot;ק א&#x27;) עוד טעם לבצוע בצד השלם משום דהוא מקום דקדים בישולו, אבל תמה עליו המג&quot;א (שם) דלפי&quot;ז אפי&#x27; בפרוסה יש לבצוע בצד השלם ולא מצינו זה [וכ&quot;כ המ&quot;ב לעיל (סי&#x27; קס&quot;ז ס&quot;ק ג&#x27;) דבפרוסה יכול לבצוע בצד הפרוס {אכן, עי&#x27; מש&quot;כ שם דיש סוברים דהתם נמי יש לבצוע על צד השלם, ואפשר דמקורם מהדרכ&quot;מ כאן}]"	סימן קסח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הסדר קדימה בחמשת מיני דגן?	"חיטין, שעורין, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב - י&quot;ג) [אמנם, מה שקדים שיפון לשיבולת שועל אינו מדיני קדימה אלא משום חביב וכמ&quot;ש הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;) דשיפון הוא נקי וחשוב {ונראה דלפי&quot;ז אם השיבולת שועל שלם או חביב לו קדים לשיפון}]"	סימן קסח סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו האיסור לעבור על דיני קדימה בברכות?	"הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק א&#x27;) כתב דאם עובר על הסדר דשבעת המינים נקרא עבריינא ועובר על דין תורה ואפשר בר נידוי ומכת ומרדות, משא&quot;כ בשאר עניני קדימה [כגון שח&quot;ג] זהו רק למצוה מן המובחר"	סימן קסח סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם כוסמין ממין שבעה?	"הטור כאן משמע דאינו ממין שבעה, אבל הקשה המג&quot;א (ס&quot;ק ו&#x27;) מסי&#x27; ר&quot;ח דמבואר דהוא ממין שבעה, ותי&#x27; בשם האגודה דבודאי הוא ממין שבעה אלא שאינו בהדיא בקרא (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב)"	סימן קסח סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה קדים, מין שבעה או חביב?	"הרמב&quot;ם סבר דחביב קדים, אבל השו&quot;ע פסק כשאר ראשונים דמין שבעה קדים (מג&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ג), אכן הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ה&#x27;) חולק על המג&quot;א וס&quot;ל דהרמב&quot;ם ס&quot;ל דיש קדימה לחביב דוקא לגבי פירות שאין בזה קביעות סעודה משא&quot;כ פת."	סימן קסח סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם חביב ליה 1) פת קיבר 2) פת שאינו לבן כ&quot;כ?	"1) בטלה דעתו אצל כל אדם (ב&quot;י, שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ב), וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק ז&#x27;) דנקי הוא מעלה בפנ&quot;ע ולאו משום חביב 2) אם הפת שאינו לבן גדול יותר מסתפק המג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) אבל פשוט להא&quot;ר דהוא קדים, אמנם חידש השעה&quot;צ (ס&quot;ק י&quot;ב) דאפי&#x27; אם אינו גדול יש להקדים החביב שאינו לבן כ&quot;כ, ועל זה לא אמרינן בטלה דעתו {ולכאורה צ&quot;ע דהב&quot;י כתב שאם יאמר שאותו שאינו לבן כל כך חביב ליה בטלה דעתו, ומשמע דלא מיבעיא בפת קיבר אלא אפי&#x27; כשאינו לבן כ&quot;כ נמי אמרינן בטלה דעתו (מאיר עוז)}"	סימן קסח סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לפניו פת עכו&quot;ם נקיה ופת ישראל קיבר, והוא 1) אינו נזהר על פת עכו&quot;ם 2) נזהר על פת עכו&quot;ם?	"1) יברך על איזה שירצה [לפי המאמר מרדכי ר&quot;ל החביב, ולפי החמד משה איזה שירצה ממש, וכן נקט המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ח)] דכן הוא מפורש בהירושלמי (שו&quot;ע, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח), ודלא כהמג&quot;א (ס&quot;ק ט&#x27;) בשם הב&quot;ח דס&quot;ל דצריך לסלקו מן השולחן 2) השו&quot;ע פסק כתוס&#x27; דצריך לסלקו מן השולחן [דאם יהא חביב עליו בשעת ברכה יצטרך לברך עליו {ובשלמא לפי המאמר מרדכי, אלא לפי החמד משה והמ&quot;ב מאי איכא למימר, הרי אפי&#x27; אם יהא חביב לו אינו מחויב לברך עליו, וצ&quot;ע (מאיר עוז עמ&#x27; 520)}], אבל המרדכי משמע דא&quot;צ לסלקו כיון שהוא נזהר הוי ליה כאיסור ומאי אהני ליה חביבותיה, ולמעשה פסק המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ט) דטוב לחוש לסלקו, והערוה&quot;ש (סעי&#x27; ו&#x27;) מקיל דא&quot;צ לסלקו"	סימן קסח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבעה&quot;ב עם אורח, 1) כשבעה&quot;ב אינו נזהר מפת עכו&quot;ם והאורח נזהר 2) כשבעה&quot;ב נזהר מפת עכו&quot;ם והאורח אינו נזהר?	"1) יבצע על הפת עכו&quot;ם כיון שהוא נקי וחביב ליה, ואע&quot;פ שהאורח לא יאכל אלא מפת ישראל קיבר (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&#x27;) {ועי&#x27; ברמ&quot;א (יו&quot;ד סי&#x27; קי&quot;ב) דיש היתר משום איבה להאורח לאכול פת עכו&quot;ם} 2) מפני כבוד האורח התירו לו לבצוע על הפת עכו&quot;ם [ודוקא לאורחים ולא לבני בית (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ח&#x27;)], וכיון דהותר לבצוע הותר לכל הסעודה, ודוקא אם הוא חביב לו בעצם, והביה&quot;ל (ד&quot;ה על) הביא מחמירים דאפי&#x27; במקום כבוד אורח אין להקל, ועכ&quot;פ בלא טעם דכבוד אורח בודאי אין להקל [ודלא כהתרוה&quot;ד דמקיל אפי&#x27; בלא כבוד אורח מפני חביבות הברכה]"	סימן קסח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם כל אחד מברך המוציא לעצמו?	"אין להקל לאכול פת עכו&quot;ם במקום אורחים כיון שאינם יוצאים בברכתו (מחה&quot;ש, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;א), ודלא כהש&quot;ך ביו&quot;ד (סי&#x27; קי&quot;ב) דמשמע דאפי&#x27; כשכל אחד מברך לעצמו יכול להקל במקום אורח מפני איבה (ביה&quot;ל ד&quot;ה על)"	סימן קסח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לפניו פת עכו&quot;ם קיבר שלם ופת ישראל נקיה פרוסה, איזהו יברך עליו (אם אינו נזהר)?	"כתב העטרת זקנים (ס&quot;ק ג&#x27;) דיברך על הפת ישראל נקיה דיש בה ב&#x27; מעלות (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ז&#x27;), אבל מוסיף דלכתחילה יניח הפרוסה בין השלם {ויש לעיין בזה דהרי המעלה דשלם עדיף ממעלה דנקיה וישראל}"	סימן קסח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הברכה ראשונה ואחרונה על פת הבאה בכיסנין אם 1) אינו קובע סעודה עליו 2) קובע סעודה עליו?	1) בורא מיני מזונות ועל המחיה [ודלא כשיטות המובא ברבינו יונה דאינו מברך לאחריה כלום או מברך בורא נפשות] 2) המוציא וברכת המזון	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשקובע סעודתו עליו, האם הבהמ&quot;ז מדאורייתא או מדרבנן?	"הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ו&#x27;) מסתפק בדבר ומסיק דתלוי בחיוב הפרשת חלה [וזה תלוי אם עשוי במים או במי פירות], אכן השעה&quot;צ לקמן (סי&#x27; ר&quot;ט ס&quot;ק י&quot;ד) ס&quot;ל דלעולם הוא מן התורה (וזאת הברכה בירור הלכה סי&#x27; י&#x27;)"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם אינו קובע עליו סעודה איך עקרו חז&quot;ל בהמ&quot;ז מדאורייתא?	"כן הקשה רע&quot;א דהרי מדוארייתא יש עליו דין לחם דהרי הוא מחויב בהפרשת חלה, וכתב ב&#x27; תירוצים:&lt;br&gt;1) יוצא מדאורייתא במעין שלש [וזהו מח&#x27; ראשונים, דתוס&#x27; ברכות (ט&quot;ז ע&quot;א) משמע דג&#x27; ברכות דאורייתא]&lt;br&gt;2) ס&quot;ל דגדר ושבעת תלוי בדרך בני אדם וממילא כל זמן שדרך של בני אדם לקבוע סעודה עליו צריך לברך בהמ&quot;ז "	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו השיעור קביעות סעודה?	"רע&quot;א הביא שיטות דס&quot;ל דתלוי בג&#x27; או בד&#x27; ביצים [והגר&quot;ז (סדר ברכת הנהנין סעי&#x27; ב&#x27;) כתב ו&#x27; ביצים], אבל רע&quot;א הביא הגן המלך שחולק, וכ&quot;כ הב&quot;י בשם האגור ושבולי הלקט דהוא שיעור סעודה כארוחת בקר וערב [והב&quot;י אינו חולק עליהם אלא דס&quot;ל דאף אם אכל אכילת עראי כשיעור סעודת בקר וערב ג&quot;כ נחשב כקביעת סעודה], וכן הוכיח השעה&quot;צ (ס&quot;ק י&quot;ט) מהמג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) מדס&quot;ל דמצרף כל הדברים האוכלים עם הפת, ש&quot;מ דאם אוכל פת גרידא צריך שיעור שביעה ממנה לבד [אבל הראשונים דס&quot;ל דהשיעור הוא ג&#x27; או ד&#x27; ביצים ס&quot;ל דתלוי בשיעור פת שהדרך לאכול עם שאר מאכלים, דא&quot;א לומר שהשיעור סעודה הוא רק ג&#x27; וד&#x27; ביצים סך הכל דהרי אמרינן בגמ&#x27; עירובין (פ&quot;ג ע&quot;ב) דהאוכל מ&quot;ג ביצים הרי זה בריא וכו&#x27; (ר&quot;י באק), והערוה&quot;ש (סעי&#x27; ט&quot;ז) הביא מהגר&quot;ז דהשיעור ג&#x27; וד&#x27; ביצים נאמר לסעודת עני אבל השיעור נכונה הוא חצי מ&quot;ג ביצים כשיעור המן שנפל במדבר לב&#x27; סעודות, ומסיים דרואים בחוש ששיעור ד&#x27; ביצים אין בה כדי שביעה כלל והוא אכילת עראי], והמ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ד) פסק דלכתחילה טוב לחוש להמחמירים שלא לאכול ד&#x27; ביצים [וסגי להחמיר כשיעור ד&#x27; ביצים ולא ג&#x27; ביצים כיון שיש חולקים בכלל על שיעור זה (אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;ג סי&#x27; ל&quot;ב)], וכ&quot;ש אם הוא ספק פת ממש {ומ&quot;מ נראה דאם מחמיר על השיעור ד&#x27; ביצים אין מקום להחמיר על כל הדברים הנאכלים עם הפת, רק הפת גופה, וכדמשמע משעה&quot;צ (ס&quot;ק י&quot;ט), וכ&quot;כ ספר וזאת הברכה (בירור הלכה סי&#x27; ט&#x27; סוף אות ב&#x27;), וע&quot;ע בדה&quot;ח (הל&#x27; בורא מיני מזונות) דס&quot;ל דכל דברים מצטרפין לשיעור ד&#x27; ביצים}"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשהוא רגיל לאכול לארוחת בקר רק מעט?	"כתבו הפוסקים דזה נחשב כאכילת עראי {וכן מבואר במאמר מרדכי לקמן (סי&#x27; תרל&quot;ט, ומובא במ&quot;ב וביה&quot;ל שם) דאם אוכל פהב&quot;כ עם קפה אינו מברך עליו המוציא אבל צריך לאוכלה בסוכה מפני שהוא סעודה שלו}, ויתכן שאדם אוכל כל היום אכילת עראי ולא קבע (וזאת הברכה בירור הלכה ס&quot;ס ט&#x27;)"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הוא 1) אינו שובע אבל אכל שיעור שביעה של אחרים 2) שובע אבל לא אכל כשיעור שביעה של אחרים?	"1) אפ&quot;ה הוי קביעות ומברך המוציא ובהמ&quot;ז [ושיעור שביעה לאו דוקא, אלא ר&quot;ל שיעור קביעות סעודה (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ח)] 2) בטלה דעתו אצל כל אדם והוי מזונות ועל המחיה [ודלא כהראב&quot;ד דס&quot;ל דאזלינן בתר דידיה (ביה&quot;ל ד&quot;ה אע&quot;פ)], אך חידש המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) דאם אחרים יהיו שבעים אם אכלו ג&quot;כ דברים אחרים לא אמרינן בהא בטלה דעתו (לבושי שרד, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד) {וצ&quot;ב קצת דלעולם שייך לאכול עוד דברים, וא&quot;כ לעולם אחרים יהיו שבעים כשאוכלים דברים אחרים, וצ&quot;ל דמיירי כשאוכלים דברים אחרים עם השיעור פת שאכל, וכן מדויק הלשון דמג&quot;א &quot;דמלפתים&quot;}, והגר&quot;ז (סעי&#x27; ח&#x27;) ביאר הענין דמן התורה בהמ&quot;ז די בברכה אחת והחכמים תקנו ד&#x27; ברכות על כזית, וזהו לפת גמור אבל לפהב&quot;כ לא תקנו בהמ&quot;ז אלא בשיעור שכולם קובעים עליו סעודה (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ט&quot;ו)."	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד משערינן השיעור קביעות סעודה?	"משערינן כל זקן ונער כפי טבעם בפנ&quot;ע (ביה&quot;ל ד&quot;ה אע&quot;פ) [וכן נשים בפנ&quot;ע (רשז&quot;א, מ&quot;ב דרשו), ועי&#x27; שמ&quot;ק (כתובות ס&quot;ד ע&quot;ב) מפני שנשים אינן עוסקות במלאכה כמו אנשים אינן אוכלות כ&quot;כ]"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאוכל מעט פת עם דברים אחרים כשיעור קביעות סעודה?	"חידש המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) דג&quot;כ נחשב כקביעות סעודה, והברכ&quot;י (שע&quot;ת ס&quot;ק ח&#x27;) מפקפק בו {ונראה דתלוי על הב&#x27; שיטות בשיעור קביעות סעודה, אם הוא שיעור סעודה גמורה או שיעור פת בסעודה, וכן מבואר משעה&quot;צ (ס&quot;ק י&quot;ט)}, והמ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ד) פסק כהמג&quot;א, אבל הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ז) חולק עליו וס&quot;ל דאין משערין אלא בהפת לבד, ואפ&quot;ה (בסעי&#x27; י&quot;ח) חושש להמחמירים אלא שמלמד זכות על מנהג העולם להקל דסומכים על הרי&quot;ף דמשמע דאם אוכלים הפהב&quot;כ דרך עראי ומעומד אינו נקרא קביעות אפי&#x27; כשאכלו משיעור קביעות. [והגר&quot;ז (סדר ברכת הנהנין סעי&#x27; ג&#x27;) ס&quot;ל דצריך לאכול כשיעור ד&#x27; ביצים כדי לצרף דברים אחרים, ומובא ג&quot;כ בערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ז)]"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בדעת המג&quot;א, מתי מצטרפים הדברים שאוכלים עם הפת?	"פשטות המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) הוא שאם אוכל כזית פהב&quot;כ וגם אוכלים דברים אחרים הרבה מצטרפים דלמעשה אכל שיעור קביעות סעודה עם פהב&quot;כ, אבל האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;ג סי&#x27; ל&quot;ב) כתב דצריך לאכול כשיעור הפת שרגיל לאכול בסעודה {ולא ידעתי מנליה, אמנם ביאר הר&quot;י באק דהוא על דרך הגר&quot;ז דס&quot;ל דצריך פת של ד&#x27; ביצים וס&quot;ל להאג&quot;מ דתלוי הוא בשיעור קביעות סעודה על פת שבכל מדינה ומדינה}, ויש שיטת הדה&quot;ח (הל&#x27; ברכות דיני ברכת בורא מיני מזונות סעי&#x27; ג&#x27;) דכתב בהדיא דאין מצטרפין אלא דברים שאוכלים ביחד עם הפהב&quot;כ {וכן הוא במעשה נסים בקונטרס אחרון, אכן כד נעיין שם יראה דמוכרח לחדש זה בדעת המג&quot;א דהרי המג&quot;א כתב לקמן (ס&quot;ק כ&quot;ב) דאם אוכל פהב&quot;כ באמצע הסעודה יברך במ&quot;מ אלא ש&quot;מ דדוקא אם מלפתין את הפת יברך המוציא, אולם לפי הישוב בוזאת הברכה אין הכרח לדבריו כלל די&quot;ל כשהוא מוכח דבא לקינוח בודאי אינו מצטרף}, וכן דייק רשז&quot;א (שש&quot;כ פנ&quot;ד הע&#x27; קל&quot;ב) בדעת המ&quot;ב דהוסיף תיבות &quot;דברים אחרים שמלפתים את הפת&quot; (וכן משמע מהמחה&quot;ש) {וגם בזה צ&quot;ע דהמג&quot;א לא כתב מלפתים אלא בסוף דבריו לגבי מי שאכל כשיעור שביעה לדידיה אבל לאחרים אינו כשיעור שביעה אלא עם דברים אחרים שמלפתים את הפת, והתם שפיר צריך להיות דברים שמלפתים את הפת דאל&quot;כ הרי לעולם יכול לאכול עוד דברים, וכמ&quot;ש למעלה [ולולי דמסתפינא אמינא שהוא ט&quot;ס והעתקה מסוף המג&quot;א]}, ושוב מצאתי בס&quot;ד בספר וזאת הברכה (בירור הלכה סי&#x27; ו&#x27; - ז&#x27;) דכתב על דרך מה שכתבנו [ורוצה לדחות לשון המ&quot;ב מלפתים דלאו דוקא, והוי כמו שכתב השו&quot;ע לקמן (סי&#x27; קע&quot;ז סעי&#x27; א&#x27;) דאפי&#x27; על דייסא שייך לשון מלפתים] אלא שמוסיף נקודה חשובה דמבואר במג&quot;א גופה לקמן (סי&#x27; קס&quot;ח ס&quot;ק כ&quot;ב) דאם אוכל עוגה באמצע הסעודה מברך עליו במ&quot;מ [וזהו הראיה של הדה&quot;ח דצריך להיות מלפת את הפת ממש], וביאר הוזאת הברכה דהמג&quot;א מודה דאם קובע סעודתו על דברים אחרים ורק אוכל עוגה לקינוח בעלמא שאינו המוציא. אבל מדגיש דזהו דוקא כשקובע על שאר דברים בעיקר, אבל בקידוש בשבת שאין לו קביעות כלל ואוכל הרבה דברים בלא סדר קשה לומר דהעוגה הוא לקינוח בעלמא ואז צריך לעשות העצה האחרת לברך על המחיה תחילה ורק אח&quot;כ יאכל שאר הדברים, וכמ&quot;ש בסמוך."	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו העצה להוציא עצמו מחשש המוציא כשאוכל ג&quot;כ דברים אחרים?	"כתב שערי הברכה (פט&quot;ז סוף הע&#x27; קל&quot;ח) דיאכל בתחילה הפהב&quot;כ ויברך אחריו על המחיה, ואח&quot;כ יאכל השאר דברים, ומהני דוקא אם אינו אוכל עוד דברים שברכתם במ&quot;מ {ויש לדון דאפשר דאין זה נחשב כגורם ברכה שא&quot;צ כיון שאם לא יברך אחריו על המחיה מיד יכנס עצמו בספק בהמ&quot;ז וא&quot;כ הוא לצורך, וצ&quot;ע}, ועי&#x27; בספר וזאת הברכה (בירור הלכה סי&#x27; ל&quot;ז) דכתב דאם רוצה לאכול עוד מיני מזונות יש להפסיק מעט אחר העל המחיה. ועי&#x27; מש&quot;כ לעיל מהספר וזאת הברכה דאם הפהב&quot;כ באים לקינוח ולא למזון בודאי ברכתן במ&quot;מ."	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם התחיל לאכול פהב&quot;כ ובירך במ&quot;מ, ונמלך לאכול עוד 1) פחות משיעור קביעות סעודה אבל סך הכל יש שיעור 2) כשיעור קביעות סעודה?	"1) אינו מברך המוציא אבל מצדד השעה&quot;צ (ס&quot;ק כ&quot;א) דצריך לברך במ&quot;מ עוד הפעם דהרי מתחילה לא היה דעתו לאכול כשיעור קביעות סעודה [דהרי לא בירך המוציא] אבל אם לא חשב כלום א&quot;צ לברך עוד הפעם במ&quot;מ (וזאת הברכה עמ&#x27; 37), ואח&quot;כ מברך בהמ&quot;ז (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ו) 2) צריך ליטול את ידיו ולברך המוציא (עי&#x27; שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ג) ובהמ&quot;ז (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ד, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ו), אמנם כתב רע&quot;א דלאחר שנמלך לאכול כשיעור קביעות אם נשאר ממה שבירך כבר במ&quot;מ א&quot;צ עוד ברכה על פת זה דהרי יוצא בברכת במ&quot;מ {אכן, כבר כתבנו דיש בזה מח&#x27; ולפי הערוה&quot;ש אינו יוצא, וא&quot;כ לכאורה עדיף לברך המוציא על מה שבא מחדש ורק אח&quot;כ יאכל מה שנשאר מהאכילה ראשונה}"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין להיפך, אם מתחילה דעתו לאכול הרבה ונטל את ידיו ובירך המוציא ואח&quot;כ נמלך לאוכל מעט?	"כתב האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;ב סי&#x27; נ&quot;ד, יו&quot;ד ח&quot;ג סי&#x27; ק&quot;כ אות ב&#x27;) דיוצא בברכת המוציא דבשעה שבירך בירך כדין, וגם העל נטילת ידים לא היה לבטלה וכמ&quot;ש הריטב&quot;א בחולין (ק&quot;ו) [ובלא&quot;ה יוצא אם בירך המוציא על פהב&quot;כ (חיי&quot;א כלל נ&quot;ח סעי&#x27; א&#x27;, קיצור שו&quot;ע סי&#x27; נ&quot;ו סעי&#x27; א&#x27;)]"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאוכל פהב&quot;כ בשבת?	"השע&quot;ת (ס&quot;ק ט&#x27;) הביא מח&#x27; אי אמרינן דשבת קובעת, אבל מסיים דמנהג העולם להקל"	סימן קסח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו פהב&quot;כ?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-4b811c10f34ba80fff32f3f5261c79840b457e2b.jpg"">"	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד קיי&quot;ל?	"כתב הב&quot;י דהוא ספק ובכולהו מברכים במ&quot;מ, והקשה רע&quot;א למה לא כתב השו&quot;ע דירא שמים לא יאכלם אלא בתוך הסעודה וכמ&quot;ש לקמן (סעי&#x27; י&quot;ג) [ואמנם, העטרת זקנים הביא מעמק הברכה דירא שמים יחמיר שלא לאוכלם אלא בתוך הסעודה], ותי&#x27; הביה&quot;ל (ד&quot;ה והלכה) ע&quot;פ המאמר מרדכי דס&quot;ל דאפשר דכל הפירושים מודו להדדי [ור&quot;ל, המאמ&quot;ר מסתפק אי אמרינן דכל דבר שהוא נשתנה קצת ודרכו לאוכלה בקינוח ברכתו במ&quot;מ, וביאר דמשום ספק זה מברכין במ&quot;מ על כולם דבודאי הם במ&quot;מ לחד מ&quot;ד ואפשר דאין חולק עליו] (וכן מבואר מהלבוש, והדה&quot;ח במעשה נסים, והערוה&quot;ש סעי&#x27; כ&quot;ג) {אבל הקשה עליו הרמ&quot;ח כהנא שליט&quot;א דהביה&quot;ל ס&quot;ל דר&quot;ת ס&quot;ל דצריך לברך המוציא על פהב&quot;כ, ואפי&#x27; להאבן העוזר ס&quot;ל לר&quot;ת דאם נילוש בשמן ברכתו המוציא כדאשכחן במנחות, והדרא קושיא לדוכתיה דאם המחבר חייש לר&quot;ת בעיסה שבישלה הו&quot;ל למיחוש לאותה ר&quot;ת בעיסה שנילוש במי פירות או בכעכין יבשים לפי הביה&quot;ל, וצ&quot;ע}, ובזה מיושב נמי קושיית הב&quot;ח דהקשה איך מותר לברך במ&quot;מ ועל המחיה אם יש צד שהוא פת, ולפי&quot;ז נמי מיושב למה מברכים במ&quot;מ אפי&#x27; כשאוכל שני מיני פהב&quot;כ בבת אחת, וה&quot;ה שמברכים על בשר וירקות אחר שברכו על פהב&quot;כ (עי&#x27; וזאת הברכה בירור הלכה סי&#x27; ג&#x27; סוף אות 1). אמנם, לגבי קושיית הב&quot;ח כבר תי&#x27; הט&quot;ז (ס&quot;ק ו&#x27;) דבמ&quot;מ פוטר אפי&#x27; פת דלמעשה הוא זיין [וכ&quot;כ הביה&quot;ל לעיל (סי&#x27; קס&quot;ז סעי&#x27; י&#x27;)], אלא דהקשה עליו המאמר מרדכי הא תינח ברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה מאי איכא למימר [ותי&#x27; הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;ג) דמדאורייתא יוצא חיוב בהמ&quot;ז בעל המחיה, והוסיף הוזאת הברכה (בירור הלכה סי&#x27; ג&#x27;) לבאר ע&quot;פ מש&quot;כ הביה&quot;ל לעיל (סי&#x27; ק&quot;ס סעי&#x27; י&quot;א) דיכול לברך כשנוטל את ידיו בספק מים כשרים דלאחר שנפסק ספק דרבנן לקולא הוא כשר לגמרי, וה&quot;נ הוא נפסק בתורת ודאי דהוא מזונות ועל המחיה] ולפי המאמר מרדכי דלא פליגי אהדדי מיושב טפי."	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בפת ממולא, מה הדין אם מוציא הפירות שבפנים ואוכל 1) הפירות 2) הפת?	"1) מברך בורא פרי העץ (מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ו, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז) 2) מברך בורא מיני מזונות דאזלינן בתר שעת האפייה (ט&quot;ז ס&quot;ק ח&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז) {וקצת משמע דנקבע בשעת אפייה אם הוא פהב&quot;כ אבל אם ממלאים אותה אח&quot;כ אינו פהב&quot;כ, אכן יתכן דאם אפאן בדעת למלאותו אח&quot;כ ג&quot;כ נחשב כפהב&quot;כ}"	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בלחם שיש בה צימוקים?	"הוי דבר מועט והוי פת גמור (פמ&quot;ג מש&quot;ז ס&quot;ק ז&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&#x27;)"	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעיסה הנילוש בביצים?	"כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה הרבה) דצריך ליזהר שיהיה רוב ביצים כדי שירגיש טעמם, אבל כתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;ד) דאינו תלוי במציאות הרוב ומיעוט דהרי הטבע הוא שדבר שמן מתפשט בכל העיסה אלא תלוי על הרגש הטעם."	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בפת שממלאים בשומשמין?	"כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה שכמעט) דצריך להיות הרבה עד שמרגיש טעם השומשמין יותר מטעם העיסה, והוסיף דג&quot;כ צריך להיות עשויה לשם קינוח ותענוג ולא לשם פת גמור {ומכאן משמע דלחמניות מזונות ברכתן המוציא אפי&#x27; אם ירגיש המתיקות דמ&quot;מ אינם עשוים לקינוח ולתענוג אלא ללחם גמור (שערי הברכה פט&quot;ז סעי&#x27; ס&quot;ב)}, והוסיף הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&#x27;) דבפהב&quot;כ העיקר הוא המילוי והפת כמעט בטל לה אבל בפת של שומשמין כזה העיקר הוא הפת."	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה כתב הרמב&quot;ם דיוצא ידי חובתו במצה שיש בה מי פירות, הרי הוא פהב&quot;כ?	"1) תי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ז) דאפשר דהרמב&quot;ם סבר דפהב&quot;כ הוא דוקא מדבש ושמן וחלב ויין אבל משאר מי פירות אינו פהב&quot;כ&lt;br&gt;2) ועוד תי&#x27; המג&quot;א דהתם מיירי כשהוסיף ג&quot;כ מעט מים&lt;br&gt;3) רע&quot;א תי&#x27; דיוצא ידי חובתו בפה&quot;כ כיון דראוי לברך עליו המוציא כשקובע סעודתו עליו, ולא אתי לאפוקי פת אורז דאינו ראוי לברך עליו המוציא כלל"	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבייגלה (soft pretzel)?	"כתב וזאת הברכה (בירור הלכה סי&#x27; ג&#x27;) דדבר זה תלוי אם התנאים לפהב&quot;כ הוא סיבה שיהא מזונות או סימן שאין דרכן לקבוע עליו, והנה כתב העמק ברכה (דין לחם אות ב&#x27;) דחז&quot;ל קבעו דדברים אלו נקראים פהב&quot;כ ואין לנו אלא מה שקבעו חז&quot;ל, וכן מבואר מכל הפוסקים שדנים בספק ברכות בפה&quot;כ, ואפי&#x27; להמאמר מרדכי דמסתפק אי פליגי אהדדי כתב הטעם דמברך במ&quot;מ על כולם משום דודאי הם במ&quot;מ לחד מ&quot;ד ויש ספק אם אחרים פליגי עליו, וזהו דוקא באחד מג&#x27; מיני פהב&quot;כ ולא בשאר דברים, אכן כתב הדה&quot;ח (במעשה נסים דיני ברכת במ&quot;מ, ובקונטרס אחרון) דכל דבר שאין דרכו לקבוע סעודתו עליו הוי בכלל פהב&quot;כ, ובלבד שיש שינוי קצת בהפת {ומעורר הר&quot;י צוקער שליט&quot;א דכד מעיין במעשה נסים בפנים יתכן לומר דהוא מודה דצריך אחד מג&#x27; תנאי פהב&quot;כ אלא דס&quot;ל דצריך נמי שעשויה לקינוח}. ולמעשה רוב הפוסקים ס&quot;ל דצריך לברך על בייגלה המוציא אבל רשז&quot;א אמר דנוהגין לסמוך על המעשה נסים, ובפרט במקום ספק אמרינן דיברך במ&quot;מ ועל המחיה [ועוד נפק&quot;מ יהיה אם הוסיפו הסוכר רק אחר שנאפה, דהרי מדויק במ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ט) דצריך לערב הסוכר בשעת הלישה {וה&quot;נ יתכן דאם דעתן מתחילה להוסיף הסוכר אח&quot;כ מהני להיות נחשב כפהב&quot;כ דהרי כעכין יבשים היו בשעה אחת פת גמור, ויש לעיין בזה הגדר בדיוק מתי אזלינן בתר מחשבתו}]"	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במצה?	"נוהגין לברך המוציא עליו כיון דדרך העולם לאוכלה לסעודה (וזאת הברכה פ&quot;ג סעי&#x27; ג&#x27;) {והמח&#x27; הנ&quot;ל הוא רק לאידך גיסא בדבר שאין דרך לאוכלה בקביעות סעודה, אבל אם הדרך לאוכלה בקביעות סעודה בודאי הוי פת גמור [וה&quot;ה בלחמניות מזונות]}, אבל ספרדים נוהגין לברך על מצה במ&quot;מ כל השנה חוץ מימי פסח וכן במוצאי פסח {ונראה דה&quot;ה בערב פסח שחל בשבת} דאז דרכן לקבוע על המצה (וזאת הברכה שם) {ויתכן דס&quot;ל דאין נפק&quot;מ במה שהדרך לקבוע סעודה עליו, ולפי&quot;ז ה&quot;ה בלחמניות מזונות יהא ברכתו מזונות, ואפשר דזהו על דרך העמק ברכה דס&quot;ל דחז&quot;ל קבעו ג&#x27; דברים אלו להיות פבה&quot;כ ואין נפק&quot;מ בכוונתו}"	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הברכה על לחמניות מזונות (mezonos rolls)?	"{כבר כתבנו דצריך לברך עליהם המוציא מפני שדרכן לקבוע עליהם סעודה לפי אשכנזים שמברכים המוציא על מצה. ויש מלמדים זכות ע&quot;פ המהרש&quot;ם דכתב דאם הוא נעשה ממי פירות א&quot;צ להיות שמרגיש המתיקות כ&quot;כ, וסברא זו מהני רק כלפי המתיקות אבל לא אם דרכו לקבוע עליו. אולם שמעתי מהרב יצחק קוזלוביץ שליט&quot;א עוד לימוד זכות דבהלכות חלה פסק השו&quot;ע דמפרישים חלה מעיסה שנעשה ממי פירות אבל הש&quot;ך הביא הרא&quot;ש שפוטר ויש מפרשים משום דאינו חיבור, אבל המהר&quot;ח או&quot;ז פי&#x27; לפי הרא&quot;ש דהוא פטור משום דאינו לחם, ולפי&quot;ז ה&quot;נ אינו לחם. אבל למעשה הוא רק לימוד זכות בעלמא, אבל יתכן דאם יש לפניו פת גמור עדיף לברך המוציא על הפת גמור.}"	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה דין ב-croutons?	"אם נעשה משיירי פת בודאי ברכתן המוציא אם אינם מבושלים אח&quot;כ, אבל אם עשוי מתחילה לכך אע&quot;פ שהיה שלב שהיה פת גמור מ&quot;מ ברכתן במ&quot;מ (רשז&quot;א ודלא כמנח&quot;י, שערי הברכה פט&quot;ז הע&#x27; קי&quot;ז), וכ&quot;כ שו&quot;ת בית דוד (סי&#x27; ע&#x27;) לענין צוויבאק, [ופשוט דאם הוא מטוגן ברכתו במ&quot;מ], והגרב&quot;צ הלברשטאם שליט&quot;א הרחיב להוכיח דתלוי בכוונתו בשעת האפייה, ודלא כהגר&quot;י בעלסקי זצ&quot;ל. "	סימן קסח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בלחמניות שבלילתן 1) עבה 2) רכה מאד 3) רכה מאד וקלושה?	"1) הוי פת גמור וברכתו המוציא ובהמ&quot;ז, ואע&quot;פ שהם דקים מ&quot;מ אין כוססין אותם לקינוח [כמו הכעכין] אלא אוכלים אותם לאכילה (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ט, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ו) [ומבואר לקמן (סעי&#x27; י&quot;ד) דאפי&#x27; בבלילה רכה ברכתן המוציא כשנאפה אח&quot;כ] 2) [כגון שמערבין קמח עם מים הרבה ונאפין על המחבת בלי מים (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ז)] ברכתו במ&quot;מ, ואם קובע סעודה עליו ברכתו המוציא, וזהו דוקא כשהוא רכה מאד ואינו עבה כ&quot;כ (מג&quot;א ס&quot;ק כ&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ז) {ונראה דמבואר מהסעי&#x27; זה ומסעי&#x27; ט&quot;ו בטרוקנין דבין כשהוא רכה אבל דקה ג&quot;כ בין כשהוא רכה מאד ואפי&#x27; אם אינו דקה כ&quot;כ ברכתו במ&quot;מ כשאינו קובע עליו ואם קובע עליו המוציא} [ויתכן ד-pancakes בכלל זה (ספר ותן ברכה פכ&quot;ז הע&#x27; 32)] 3) [כגון שהוא מתפשט בשעת האפייה ע&quot;י שני דפוסי ברזל ונעשין דקין וקלושים הרבה ונקראים וופלים (שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ו), והמנח&quot;י (ח&quot;א סי&#x27; ע&quot;א אות ו&#x27;) ס&quot;ל דה&quot;ה בבלילה עבה שרידדו עד שיהיה דק מאד (wraps) {אכן יש לעיין בזה דהמנח&quot;י מדמה זה לתחילתו עיסה וסופה סופגנין, ויש לחלק דעדיין עיסתו עבה אלא שהוא דק (וכ&quot;כ המחה&quot;ש על המג&quot;א ס&quot;ק כ&#x27; בשם השל&quot;ה), אולם יש ליישב דהשל&quot;ה מיירי בדבר שיש בו מקצת תוריתא דנהמא דאם קובע עליו ברכתו המוציא משא&quot;כ בזה שאין בו צוריתא דנהמא כלל יתכן דלא מהני מה שהוא בלילה עבה מעיקרא [והר&quot;ב ביסטריץ שליט&quot;א הביא ראיה מחיוב חלה דטרוקנין חייב בחלה אבל טריתא אינו חייב בחלה, וש&quot;מ דאם סופה דקה מאד לית ביה תוריתא דנהמא כלל], ולמעשה אומרים בשם ריש&quot;א דאין בה תוריתא דנהמא, אבל מצד שני אומרים שיש מדינות בפרס שאוכלים זה כפת שלהם}] ברכתו במ&quot;מ אפי&#x27; אם קבע סעודתו עליו דאין לה תוריתא דנהמא (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ח) [והנה, מבואר לקמן (סעי&#x27; ט&quot;ו) דיש עוד דרגא בבלילה רכה מאד וגם דקה [אבל אינו קלושה כ&quot;כ] וזהו נמי במ&quot;מ אפי&#x27; כשקובע עליו, אלא שבזה המג&quot;א מחמיר לברך עליו המוציא כשקובע עליו, ויש להסתפק ב-blintzes אם הם בכלל זה או הם בכלל הקלושה מאד דברכתן במ&quot;מ לכו&quot;ע]"	סימן קסח סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבלילה רכה שדרכן לאוכלו למזון ולסעודה ולא לקינוח?	"{נראה דאשכחן בגמ&#x27; ב&#x27; דברים שברכתן במ&quot;מ סתם ואם קובע עליהן ברכתן המוציא, פהב&quot;כ ולחמניות שבלילתן רכה. בפהב&quot;כ שדרכן לאוכלן לקינוח ותענוג אמרינן דאם דרכן לאוכלן למזון ולשבוע דברכתן המוציא אפי&#x27; אם רק אוכל מעט מהם, משא&quot;כ בבלילה רכה דברכתן במ&quot;מ אע&quot;פ שנאכל למזון ולשבוע. לפי&quot;ז pancakes שבלילתן רכה יהיה במ&quot;מ אפי&#x27; אם דרכן לאוכלן למזון ולשבוע אם אינו אוכל מהם כשיעור קביעת סעודה, ועי&#x27; מש&quot;כ להלן בסעי&#x27; י&quot;ד}"	סימן קסח סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאוכל 1) פהב&quot;כ 2) ספק פהב&quot;כ, באמצע סעודתו?	"אם נאכל להשביע או להמשיך תאות המאכל אינו מברך עליו [ואם מוציא התפוח ממנו ומברך עליו הוי ברכה לבטלה], אבל אם נאכל לקינוח ולמתיקה ולתענוג צריך לברך עליו ברכה ראשונה אבל א&quot;צ לברך ברכה אחרונה, ואם אוכל הרבה כשיעור קביעת סעודה א&quot;צ לברך אפי&#x27; ברכה ראשונה דעכשיו נפטר בברכת המוציא שכבר בירך (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;א - כ&quot;ב, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;א - מ&quot;ג) [ומכאן הוכיח הספר וזאת הברכה (בירור הלכה סי&#x27; ז&#x27;) ע&quot;פ הדה&quot;ח דאפי&#x27; להמג&quot;א דס&quot;ל דמצטרף שאר דברים היינו דוקא כשנאכל הפת לשבוע ולא לקינוח בעלמא], וחידש הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ל&quot;ג) דכל דבר שדרכו להיות לקנח ולתענוג לא מהני כוונתו להשביע אלא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם, אכן מביה&quot;ל לקמן (סעי&#x27; י&quot;ג, ד&quot;ה וירא) משמע דמהני כוונה בהדיא, וע&quot;ע בשערי הברכה (פ&quot;ח הע&#x27; מ&quot;ה). 2) המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ב) כתב דה&quot;ה שצריך לברך עליו במ&quot;מ, אבל הקשו עליו רע&quot;א והדגול מרבבה דכיון דיש צד שהוא פת גמור א&quot;א לברך עליו, וכתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה טעונים) דלפי המאמר מרדכי ודעימיה ניחא כיון דכל דברים אלו הוו ודאי פהב&quot;כ, ומ&quot;מ למעשה פסק הביה&quot;ל דהעיקר הוא דהוי ספק פת ואין לברך עליו כשהוא נילוש בדבש או כעכין יבשים דהוא ספק פת [והחיי&quot;א כתב דלכתחילה יכוין בשעת המוציא לפטור אותם דהרי בדיעבד ברכת המוציא פוטרת מיני מזונות {ודוקא פהב&quot;כ שנקראים לחם ושייך לברכת המוציא כשקובע סעודתו עליהם, אכן הביה&quot;ל (לקמן סעי&#x27; י&quot;ג ד&quot;ה וירא) הביא ספר הלכה ברורה דס&quot;ל דיכול לכוין בברכת המוציא להוציא דברים שאינם המוציא אפי&#x27; כשקובע סעודתו עליהם, וצ&quot;ב}], אבל אם הוא ממולא ומרגיש הטעם בהעיסה [דזהו שיטת רוב ראשונים] המברך עלייהו בתוך הסעודה לא הפסיד"	סימן קסח סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשנותן מרקחת על רקיקין דקין 1) שאין להם טעם טוב בפנ&quot;ע 2) שיש להם טעם טוב בפנ&quot;ע?	"1) עשוין רק שלא יטנפו את ידיו וטפלים להמרקחת (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ה), ואם נשאר אחר אכילתו קצת רקיק א&quot;צ לברך עליו אבל אם רק אכל המרקחת ואח&quot;כ אכל הרקיק לבד פשוט דצריך לברך עליו במ&#x27;&#x27;מ (ט&quot;ז ס&quot;ק י&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ו) 2) אם נאפין ביחד רק יברך על הרקיקין, ואם הניח המרקחת עליהם אח&quot;כ, יברך על הרקיקין וגם על המרקחת שהרי כוונתו לאכול שניהם (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ה), ודוקא בשכבה גדולה של מרקחת אבל במעט מרקחת פשוט דהוא רק ללפת את הרקיק ואינו מברך על המרקחת בפנ&quot;ע (שבט הלוי ח&quot;ז סי&#x27; כ&quot;ז אות ו&#x27;) {לכאורה צ&quot;ע מביה&quot;ל לקמן (סי&#x27; רי&quot;ב) דכתב אם מתערב ב&#x27; מאכלים מברך על הרוב, ואם אחד מהם מחמשת המינים יברך עליו אפי&#x27; אם הוא המיעוט, ומשמע אפי&#x27; אם לא נאפו יחדו, וי&quot;ל דהתם מיירי בב&#x27; מאכלים ששניהם עיקר שוה בשוה ואז נעשה כמאכל אחד ומברך ברכה אחת משא&quot;כ ברקיקין ומרקחת אינם שוין אלא העיקר הוא המרקחת אלא שיש טעם טוב אף לרקיקין ולפיכך צריך ב&#x27; ברכות כשאינם נאפין יחדו} [ויש סוברים (הגר&quot;ש פעלדער שליט&quot;א) ד-freezer דינו כמו נאפו בתנור, ונראה פשוט דזהו דוקא אם צריך ה-freezer לגמור המאכל ולא רק לקיים המאכל כמו ice cream sandwich, אמנם נראה להגרי&quot;א פארכהיימער שליט&quot;א דאין דינו כתנור, וביאר בני יוסף נ&quot;י דאין בו קיום כלל דלאחר שעה כשהוא חוץ ל-freezer חוזר כמו שהיה מעיקרא משא&quot;כ באפייה ע&quot;י תנור א&quot;א להחזירו]"	סימן קסח סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאוכל פחות מכזית פת?	צריך לברך עליו המוציא [דאסור ליהנות בעוה&quot;ז בלא ברכה (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ז)] אבל אחריו אינו מברך כלום [ולאפוקי מדעת הראב&quot;ד דס&quot;ל דיברך עליו במ&quot;מ ועל המחיה (ב&quot;י)]	סימן קסח סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שאכל חצי כזית פת, ונמלך לאכול עוד חצי כזית פת בתוך כדי אכילת פרס, מה הדין לגבי 1) ברכה ראשונה 2) ברכה אחרונה?	"1) הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ב) כתב דצריך לברך המוציא עוד הפעם {ולכאורה דומה לשעה&quot;צ (ס&quot;ק כ&quot;א) לגבי ברכת במ&quot;מ, ונמצא דתלוי אם הוא נמלך ממש או רק לא כוון כלל} 2) הבאה&quot;ט (ס&quot;ק כ&quot;א) מסתפק בדבר, אבל פשוט להערוה&quot;ש (שם) דמצטרף וכדאשכחן בפהב&quot;כ דבנמלך מהני לחיובו בבמה&quot;ז אח&quot;כ {ויש לחלק דלגבי השיעור קביעות סעודה אינו תלוי בכוונתו אלא בעצם אם יש בה שיעור קביעות, משא&quot;כ באכילת כזית צריך להיות אכילת אחת}"	סימן קסח סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחביצה 1) אם נתבשלו 2) אם נתדבק במרק 3) אם הוא מפורר דק דק?	"1) אם יש בה כזית פת ברכתו המוציא, ואם לאו ברכתו מזונות [ולפי רש&quot;י אפי&#x27; בפחות מכזית ברכתו המוציא אלא אם נימוח לגמרי, אבל לא קיי&quot;ל כוותיה] 2) אם יש בה כזית ברכתו המוציא, ואם אין בה כזית ויש בה תוריתא דנהמא נמי מברך המוציא, ורק אם אין בה כזית ואין בה תוריתא דנהמא ברכתו במ&quot;מ [ולפי רש&quot;י דוקא אם נימוח לגמרי, ולא קיי&quot;ל כוותיה (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ח)] 3) לעולם ברכתו המוציא"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו פשט בהרמב&quot;ם דבתחילה כתב דאם אין בה כזית ולא נשתנית צורתה ברכתו המוציא, ובסוף כתב ואם אין בה כזית או שעברה צורת הפת ברכתו במ&quot;מ?	"1) חכם אחד מבני בניו של הרמב&quot;ם - מה שכתב או שעברה צורת הפת, ר&quot;ל אם וכדאשכחן או במקום אם דכתיב או נודע כי שור נגח הוא&lt;br&gt;2) מהר&quot;ר יוסף פאסי זלה&quot;ה - נשתנית צורתה הוי במעט, אבל עברה צורת הפת הוי שינוי גדול [ואע&quot;פ שהרבה ראשונים (והאברבנאל עמהם) קילסו פירוש זה, לא ניחא ליה להב&quot;י דאין בה עיקר בגמ&#x27;]&lt;br&gt;3) הב&quot;י - בתחילה קאי על לשה במרק, ובסוף קאי על בשלה"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נתבשלו 1) בכלי ראשון 2) בכלי שני 3) בעירוי כלי ראשון?	"1) הוי כנתבשלו 2) אינו כנתבשלו אלא כנתדבקו במרק 3) כתב המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ה) דהוא מח&#x27; הפוסקים אם דינו כנתבשלו, ולכן אם אין בהם כזית ויש להם תואר לחם יברך על פת אחר תחילה (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ב)"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו השיעור בישול?	"כתב החזו&quot;א (או&quot;ח סי&#x27; כ&quot;ו ס&quot;ק ט&#x27;) דצריך להיות כמאכל בן דרוסאי, אבל אם נתנוהו ברותחין וסילקוהו מיד אינו נחשב כבישול {ולכאורה מספיקא דמג&quot;א בעירוי כלי ראשון משמע אפי&#x27; מיד הוי כנתבשלו}"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש כזית במקצת הפרוסות?	כל פרוסה שיש בה כזית ברכתה המוציא, וכל פרוסה שאין בה כזית ברכתה במ&quot;מ (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ג, ביה&quot;ל ד&quot;ה ואם)	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד משערינן השיעור כזית?	משערינן כמו שהיה בתחילה קודם הבישול ובלבד שלא נפחתה מחמת הבישול, אבל לא מצטרפין מה שנדבקה לה פרוסות אחרות או מה שנתפחה ע&quot;י משקין (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ד), והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ח) נוטה להחמיר אם היה כזית בשעת הבישול ואח&quot;כ פיררו אותו לפירורין הרבה, ומסיים וצ&quot;ע (ביה&quot;ל ד&quot;ה אם), ופשוט להחזו&quot;א דברכתו במ&quot;מ אלא שאינו יכול לאוכלו מיד [ומסיים וצ&quot;ע]	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם טיגנה 1) במעט שמן שלא ישרף התבשיל 2) במחבת (שהוא לטעם) 3) במרחשת (עמוק)?	"1) פשוט דהוי כאפיה (רמ&quot;א לקמן סעי&#x27; י&quot;ד) 2) יש בזה מח&#x27; הפוסקים [וצ&quot;ע למעשה (שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ב)], ולכן אם הוא פחות מכזית ויש בה תואר לחם יש לברך על פת אחרת (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ו) 3) פשוט דהוי כבישול (שש&quot;כ פ&quot;א סעי&#x27; ס&quot;א) {אמנם, שמעתי מידידי הר&quot;מ רייז שליט&quot;א דאפי&#x27; בבישול במרחשת אינו דומה לבישול במים שהשמן נתחמם הרבה ומבשל סביב העיסה מהר ואינו דומה לעיסה שנתבשל, אבל למעשה אין לזוז מפסק השכ&quot;כ}"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשברכתו במ&quot;מ, מה הדין אם קובע סעודתו עליו?	אפ&quot;ה ברכתו במ&quot;מ דאין בה תואר לחם (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ח, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ז)	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החזיר הלחם לסולת, ואח&quot;כ 1) בישלם בקדירה 2) טיגנם במחבת 3) גבלן בשומן ודבש ואפאן 4) גבלן במים לבד ואפאן?	"1) במ&quot;מ {ויש לפרש דהוי כמו נתבשלו בפחות מכזית} 2) במ&quot;מ {ואע&quot;פ דלעיל כתבנו דהוא מח&#x27; הפוסקים, כיון דהוא פחות מכזית ולית בה תואר לחם לכו&quot;ע ברכתו במ&quot;מ} 3) במעט שומן ודבש הוא ספק ויברך על פת אחר, ברוב שומן ודבש הוי פהב&quot;כ וברכתו במ&quot;מ אלא אם קובע סעודתו עליו {ויש לפרש דהוי דומה לפחות מכזית שנתדבקו בדבש ויש להם תואר לחם} 4) המוציא {דהוי ממש כפחות מכזית שנתדבקו במשקין ויש להם תואר לחם א&quot;נ הוי כמו בישלה ולבסוף אפאה דברכתו המוציא כדמבואר לקמן סעי&#x27; י&quot;ד} (מחה&quot;ש דלא כמג&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ט, ערוה&quot;ש סעי&#x27; ל&quot;ז)"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בלחם מפורר, מה הדין אם שרו הפירורים במים?	"לזמן מועט אינו כלום ועדיין ברכתו המוציא, לזמן הרבה עד שיתלבנו המים הוי ברכתו במ&quot;מ כדמבואר בסמוך (מ&quot;ב ס&quot;ק ס&#x27;)"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הברכה על מצה בריי&quot;א?	"אם יש פרוסה כזית ברכתו המוציא, ואם ליכא כזית, אם אין בה תוריתא דנהמא ברכתו מזונות, ואם יש בה תוריתא דנהמא הוי ספק אם טיגון בכלל בישול ויש לברך על פת אחר [ויש עצה דבתחילה יכול לבשל כל הפרוסות במים (שבט הלוי ח&quot;ז סי&#x27; כ&quot;ז אות ג&#x27;)]"	סימן קסח סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם שורה הפת במים?	"אם נתלבן המים ע&quot;י השרייה ברכתו במ&quot;מ דאזל לה תוריתא דנהמא, ודוקא כשהוא פחות מכזית (מג&quot;א ס&quot;ק ל&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ס&quot;א) [דבכזית אין נפק&quot;מ אם אזלא התוריתא דנהמא, ומש&quot;ה יוצא במצה שרויה, ועוד הוסיף הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ל&quot;ט) דאין שורין המצה עד שתאבד צורתה]"	סימן קסח סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נותן מעט לחם דק דק לתוך השכר חם כדי שיתן בו טעם?	"ברכתו שהכל שעיקר כוונתו הוא לשתות השכר והלחם אין בו ממשות ודבר חשוב (מג&quot;א ס&quot;ק ל&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ס&quot;ב), וכן מצינו במ&quot;ב לקמן (סי&#x27; רי&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) {ונראה דזהו דוקא דבר גוש בתוך דבר לח, אבל אינו ראיה לפירורי לחם ע&quot;ג שניצל, ודלא כוזאת הברכה (בירור הלכה סי&#x27; י&quot;ט אות ב&#x27;)}"	סימן קסח סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מתי אמרינן דאפי&#x27; אם שרה הלחם ואזלי להו התוריתא דנהמא, אפ&quot;ה ברכתו המוציא?"	כששורה הפת רק לזמן מועט ואפ&quot;ה אזלי להו התוריתא דנהמא מחמת קטנותם ולא מחמת השרייה (מ&quot;ב ס&quot;ק ס&quot;ג)	סימן קסח סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להפקיע עצמו מידי בהמ&quot;ז?	"כתבו תוס&#x27; בברכות (ל&quot;ז ע&quot;ב) דרבינו דוד ממי&quot;ץ היה שורה פתו בערב כדי שיהיה ברכתו במ&quot;מ בבקר, אבל כתב המאיר עוז דמותר דוקא במקום צורך כגון להגיד שיעור"	סימן קסח סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשנותן פתו בתוך יין אדום?	"כתב המרדכי דברכתו במ&quot;מ דנשתנה צורת הלחם מחמת הצבע [ודוקא משום ששרוי קצת אבל בצביעה בלבד פשוט דלאו כלום הוא (ביה&quot;ל ד&quot;ה שפת)], אבל הביה&quot;ל (ד&quot;ה ביין) מתמיה עליו והביא הגירסא &quot;והואיל ונימוק&quot; ולפי&quot;ז אפי&#x27; ביין לבן, ומסיים דקשה להקל בזה למעשה וצ&quot;ע לדינא, אבל הערוה&quot;ש (סעי&#x27; מ&#x27;) כתב דע&quot;י היין נעשה כפהב&quot;כ ודוקא בפחותים מכזית {וצ&quot;ע קצת דלשון המרדכי הוא דיצא מתורת לחם}"	סימן קסח סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשנותן מין מזונות בתוך היין, מהו הברכה נכונה כשעיקר כוונתו על 1) המין מזונות 2) היין 3) שניהם?	"1) רק במ&quot;מ שהמזונות עיקר 2) רק יברך בפה&quot;ג {ולכאורה דוקא אם הלחם דק ואין בו ממשות, וכמ&quot;ש למעלה גבי היין בשכר} 3) מעיקר הדין רק צריך לברך במ&quot;מ, אבל כיון שכתב המג&quot;א (ס&quot;ק ל&#x27;) דצריך לברך על שניהם, טוב לברך במ&quot;מ על המזונות ויברך הגפן על יין אחר [ר&quot;ל, יין שאינו בטל לה], ואם אין לו יין אחר יברך על יין תחילה ואח&quot;כ במ&quot;מ [אלא שהעצה ראשונה עדיפה כדי שיכול לברך במ&quot;מ לפני בפה&quot;ג (שעה&quot;צ ס&quot;ק ס&quot;ג) {וגם אינו פשוט כ&quot;כ כשמברך על הטפל תחילה אם מברך הברכה הראויה לו}] (מ&quot;ב ס&quot;ק ס&quot;ה, שעה&quot;צ ס&quot;ק ס&quot;א) {ולכאורה צ&quot;ע מביה&quot;ל לקמן (סי&#x27; רי&quot;ב) דאם יש לו שני מאכלים ששניהם עיקרים והם מעורבים יחדו רק מברך במ&quot;מ אפי&#x27; אם אינם מבושלים יחדו וא&quot;כ למה צריך להדר גם להוציא היין, וי&quot;ל דהכא מיירי בדבר גוש עם דבר לח ואינו תעורובות כ&quot;כ ולפיכך צריך להדר להוציא את היין}&lt;br&gt; "	סימן קסח סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאוכל דגנים עם חלב?	"כתב האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;ד סי&#x27; מ&quot;ג) דאם החלב טפל להדגנים רק יברך במ&quot;מ, ואם רוצה לשתות גם החלב יש לברך ב&#x27; ברכות {ונראה דה&quot;נ צריך להדר לברך שהכל תחילה או על דבר אחר}"	סימן קסח סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו פשט במשנה בחלה (פ&quot;א מ&quot;ה) &quot;תחילתו סופגנין וסופו עיסה, תחילתו עיסה סופו סופגנין חייב בחלה&quot;?	"1) ר&quot;ת פי&#x27; תחילתו קאי על סוג הבלילה, ור&quot;ל סופגנין הוא בלילה רכה ועיסה הוא בלילה עבה [ותלוי אם הם נשפכים (מאירי פסחים ל&quot;ז)], וסופו קאי על המעשה, ור&quot;ל סופגנין הוא בישול ועיסה הוא אפייה [ולפי&quot;ז העושה בלילה עבה ומבשלה מחויב בחלה] {וכ&quot;ת דדוחק הוא לפרש סופגנין בשתי אופנים, וי&quot;ל דהוא לשון ריכוך, בתחילתו הוא בבלילה רכה, בסופו ע&quot;י בישול (עם ר&quot;י באק ע&quot;פ הביה&quot;ל ד&quot;ה אפילו)}&lt;br&gt;2) הר&quot;ש פי&#x27; תחילתו קאי על כוונתו, וסופו קאי על מה שעשה בסוף, ור&quot;ל בין אם כוונתו היתה לאפותה בין אם למעשה אפאה מחויב בחלה [אבל אם היתה כוונתו לבשלה ובסוף בשלה פטורה מחלה], וכן קיי&quot;ל ביו&quot;ד סי&#x27; שכ&quot;ט"	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם ברכת המוציא תליא בחיוב חלה?	"ר&quot;ת ס&quot;ל דכל המחויב בחלה ברכתו המוציא [ובלבד שיש בה תוריתא דנהמא], אבל הר&quot;ש ס&quot;ל דהחיוב חלה בא בשעת הגלגול אבל ברכתו תלוי בסוף ולפיכך אם גלגלה בכוונה לעשות אפיה ובסוף בישלה ס&quot;ל דברכתו במ&quot;מ אע&quot;פ שהוא מחויב בחלה (רבינו ירוחם, ודלא כב&quot;ח המובא במג&quot;א ס&quot;ק ל&quot;ב). ומודה הר&quot;ש דאם הוא פטור מחלה בודאי ברכתו במ&quot;מ [וממילא הקשה ממנחות דברכתן המוציא אע&quot;פ שדעתן מתחילה לטגנה, ותי&#x27; דקאי על מנחת סולת או מאפה תנור א&quot;נ אין בו כדי לבשלו] (ב&quot;י)."	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם דעתו היתה לבשלה אבל נטל מעט לאפותה?	"אפי&#x27; להר&quot;ש כל העיסה מחויב בחלה דחיישינן שמא תמלך ליקח כשיעור חלה (ב&quot;י)"	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבלילה עבה שבישלה?	"לפי הר&quot;ש ברכתו במ&quot;מ אפי&#x27; בפרוסות שיש בהם כזית [ולא דמי לחביצא דהכא לא היה פת מעולם (מג&quot;א ס&quot;ק ל&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק ס&quot;ט)] בין אם היתה כוונתו לאפותה בתחילה ואח&quot;כ נמלך [דאז הוא מחויב בחלה] בין אם היתה כוונתו מעיקרא לבשלה (מ&quot;ב ס&quot;ק ע&quot;א), ולפי ר&quot;ת ברכתו המוציא כיון שהיתה מעיקרא בלילה עבה ויש בה תואר לחם, ונוהגין להקל כהר&quot;ש אבל ירא שמים יצא ידי שניהם ויברך על פת אחר, ואפי&#x27; אם היתה דעתו מעיקרא לבשלה אין לאוכלה אלא בתוך הסעודה, ודוקא כשיש בפרוסות שיעור כזית ודוקא שיש בהם תואר לחם [דלאקשי&quot;ן אין בה תואר לחם {ונראה, דהמג&quot;א (ס&quot;ק ל&quot;ו) ס&quot;ל דמודה ר&quot;ת בבישלה דאין בה תואר לחם כלל ורק בטיגון ס&quot;ל דפליגי, אבל השל&quot;ה ס&quot;ל דפליג אפי&#x27; בבישול ודוקא כשיש בה פרוסות כזית אבל בפחות מכזית אזדא להו התואר לחם ע&quot;י בישול, והמ&quot;ב (ס&quot;ק ע&quot;ח) פסק כהשל&quot;ה ולא כהמג&quot;א {ונראה דאפי&#x27; להשל&quot;ה שייך דבר שיש בו כזית ואפ&quot;ה אין בה תואר לחם כשבישלה כגון lasagna, ורק בסופגניה יש בה תואר לחם לפי השל&quot;ה, אבל לפי המג&quot;א אפי&#x27; לר&quot;ת אין בה תואר לחם כיון שטיגנה בהרבה שמן והוי כבישלה}] וכגון שבישלה באילפס במעט מים (מג&quot;א ס&quot;ק ל&quot;א, ערוה&quot;ש סעי&#x27; מ&quot;ד) [ומה שכתב הרמ&quot;א דפשטיד&quot;א וקרעפלא&quot;ך הוי תואר לחם, אין זה כמו שלנו אלא הוי כמו האמאנטא&quot;ש דהוא לחם גמור שיש בה מעט מילוי, ואינו דומה לפהב&quot;כ דכאן העיקר הוא הלחם (ערוה&quot;ש סעי&#x27; מ&quot;ו), {ועוד י&quot;ל דהרמ&quot;א ס&quot;ל כהמג&quot;א דממולא צ&quot;ל פירות וכדומה ולא בשר}], ועוד היכא דנילוש בהעיסה דבש ושמן קודם הבישול פשוט דהוא פהב&quot;כ בלא&quot;ה וברכתו במ&quot;מ {ולפיכך כשאוכל סופגניה אחת פשוט דברכתו במ&quot;מ דיש דבש בהעיסה}, ואם קובע סעודתו עליו תלוי בהשתי שיטות (מג&quot;א ס&quot;ק ל&quot;ח, מ&quot;ב ס&quot;ק פ&quot;ב) והכריע הערוה&quot;ש (סעי&#x27; מ&quot;ו) לברך המוציא אם קובע סעודה עליו. "	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איך מהני העצה לברך על פת אחר, הרי הוא ספק במ&quot;מ ואין פת פוטרתו?	"1) תי&#x27; השל&quot;ה דכיון דהוא פת עבה ואינו ממולא ואינו נילוש עמו שום דבר פת פוטרתו [והשיג עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ל&quot;ה) דכעבין יבשין נמי אינם ממולאים וכו&#x27; ואפ&quot;ה יש ספק אם נפטרין בפת, ותי&#x27; הא&quot;ר דהתם מיירי כשאוכלו לקינוח והכא מיירי כשאוכלו למזון, אבל המג&quot;א ס&quot;ל דה&quot;נ בא לקינוח (ביה&quot;ל ד&quot;ה וירא)]&lt;br&gt;2) תי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק ל&quot;ה) דמיירי בתבשילין שממולאים בבשר והן באין לתבשיל ולא לקינוח, והוסיף הביה&quot;ל (שם) דהיכא דאינו ממולא יש לכוין להדיא לאוכלו למזון ולא לקינוח {ומשמע דס&quot;ל דאפי&#x27; דבר שדרכו לאוכלו לקינוח יכול לכוין בהדיא לשם מזון, ודלא כהערוה&quot;ש (סעי&#x27; ל&quot;ג)}&lt;br&gt;3) ספר הלכה ברורה תי&#x27; כגון שמכוין בהדיא לפוטרו בברכת המוציא (ביה&quot;ל שם) {וש&quot;מ דברכת המוציא פוטרת אפי&#x27; דבר שאינו יכול להיות המוציא כלל אפי&#x27; אם קובע סעודה עליו, אמנם יתכן דכיון דכתב המג&quot;א דאם אכל כדי שביעה צריך לברך בהמ&quot;ז מספק א&quot;כ שייך לברכת המוציא, אבל לפי המ&quot;ב (ס&quot;ק ע&quot;ה) זהו רק כשנמלך לבשלה ולא כשהיתה כוונתו לבשלה מעיקרא}"	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבלילה עבה שבישלה כשאכל ממנה כשיעור שביעה?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ל&quot;ד) דהוא ספק דאורייתא לחומרא וצריך לברך בהמ&quot;ז, אמנם כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק ע&quot;ה) דזהו דוקא אם היתה כוונתו לאפותה משעת לישה ואח&quot;כ נמלך לבשלה אבל אם כוונתו מעיקרא היתה לבשלה א&quot;צ לברך בהמ&quot;ז [דלפי הר&quot;ש זהו החילוק אם הוא מחויב בחלה, אכן לפי ר&quot;ת ממ&quot;נ הוא מחויב בחלה וממילא ברכתו המוציא ובהמ&quot;ז, וביאר הביה&quot;ל (ד&quot;ה ונהגו) דלזה לא חיישינן לשיטת ר&quot;ת, ורק היכא דנמלך לבשלה אח&quot;כ דיש סוברים דאפי&#x27; להר&quot;ש ברכתו המוציא כיון דהוא מחויב בחלה חיישינן כשאוכל כשיעור שביעה]"	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשאכל כדי שביעה, למה הוא ספק דאורייתא הרי מדאורייתא יוצא בעל המחיה?	"כן הקשה הדגול מרבבה, ותי&#x27; השעה&quot;צ (ס&quot;ק ע&quot;א) דכך תיקנו דכשיש ספק דאורייתא צריך לברך כל הברכות כתיקונם, וכדאשכחן בק&quot;ש עם ברכותיה בסי&#x27; ס&quot;ז, ועי&#x27; בשעה&quot;צ דרצה להביא ראיה לזה מגמ&#x27; בברכות (ל&quot;ז ע&quot;א) בר&quot;ע, {וכ&quot;ת דנמצא דכשאוכל כדי שביעה בפהב&quot;כ [באופן שאינו כשיעור קביעות סעודה דרוב בני אדם] יהא צריך בהמ&quot;ז מספק וצ&quot;ע, ואפשר דמצטרפין שיטת המאמ&quot;ר ודעימיה דס&quot;ל דהוא ודאי פהב&quot;כ ולא ספק פת (ר&quot;י באק)}"	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבלילה עבה שטיגנה?	"הט&quot;ז (ס&quot;ק י&quot;ט) ס&quot;ל דאפי&#x27; לר&quot;ת הוי פהב&quot;כ ואין ברכתו המוציא [ונפק&quot;מ בין השיטות יהיה אם קבע סעודתו עליו], אבל השיג עליו האבן העוזר דר&quot;ת עצמו ס&quot;ל דפהב&quot;כ הוי כשממולא וא&quot;כ לר&quot;ת הוא פת גמור וברכתו המוציא, אבל כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה וכ&quot;ז) דלדידן דקיי&quot;ל דגם זה מקרי פהב&quot;כ אפי&#x27; אם טיגנה לאחר הלישה, א&quot;כ ברכתו במ&quot;מ לכו&quot;ע בדלא קבע אבל אם קבע יהא תלוי בב&#x27; שיטות בשו&quot;ע, ואם אפאה אחר שטיגנה לכו&quot;ע ברכתו המוציא כשקובע עליו. אבל הרמ&quot;א ס&quot;ל דלפי הדעה שניה ברכתו לעולם המוציא אפי&#x27; בדלא קבע דס&quot;ל דאזלינן בתר שעת לישה וכיון דהיה בלילה עבה ומחויב בחלה ברכתו המוציא. {וצ&quot;ב דר&quot;ת מודה בפהב&quot;כ דברכתו במ&quot;מ אע&quot;פ שהיה בלילה עבה בתחילה ומחויב בחלה, וה&quot;נ נימא דברכתו במ&quot;מ כשטיגנה בדבש ושמן אע&quot;פ שהיה בלילה עבה מעיקרא, ושוב מצאתי דכ&quot;כ האבן העוזר, אולם י&quot;ל דלפי ר&quot;ת צריך להיות ממולא משעת עשיית העיסה (ר&quot;י באק)}"	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה היה ברכתו של המנחות?	"מבואר בגמ&#x27; ברכות (ל&quot;ז ע&quot;ב) שברכתו המוציא, והקשה הר&quot;ש הרי הוא בלילה עבה שמעורב עם שמן שטיגנה, ותי&#x27; דהא דאמרינן דברכתו המוציא היינו דוקא מנחת סולת ומנחת מאפה תנור אבל מחבת ומרחשת ברכתן במ&quot;מ, ועוד תי&#x27; דבכל המנחות שמנן מועט ואין בו כדי לבשלו (ב&quot;י)"	סימן קסח סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הדין חלטו בחמין ואח&quot;כ אפאו בתנור?	הוי פת גמור וברכתו המוציא ובהמ&quot;ז, ובלבד שנאפה בתנור כשיעור שאין החוטין נמשכין ממנה אבל אם רק משהה בתנור כדי קרימה כל דהו אין זה לחם (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק ל&quot;ט).	סימן קסח סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם 1) היתה בלילה רכה 2) אם טגנו בשמן?	"1) אפ&quot;ה ברכתו המוציא (מג&quot;א ס&quot;ק ל&quot;ט, מ&quot;ב ס&quot;ק פ&quot;ה) ודוקא כשהוא עבה קצת, אבל אם הוא דק ביותר {או רכה ביותר} הוי בכלל פהב&quot;כ (מ&quot;ב ס&quot;ק פ&quot;ו) 2) לפי המג&quot;א (שם) ברכתו המוציא אפי&#x27; בדלא קבע עלייהו, אבל לפי הט&quot;ז (ס&quot;ק י&quot;ט) הוי כמו שנילוש בשמן והוי פהב&quot;כ וברכתו במ&quot;מ אלא אם קובע עלייהו, ובלבד שטגנו בהרבה שמן עד שיהיו הם העיקר לגבי הקמח (מ&quot;ב ס&quot;ק פ&quot;ה), אמנם בביה&quot;ל (ד&quot;ה וכ&quot;ז) פסק כהט&quot;ז."	סימן קסח סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לאפותו בתנור בדוקא?	לא, דה&quot;ה אם אפאו באילפס בלא משקה דנחשב אפייה (רמ&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק פ&quot;ג), ומעט שמן שמושחין בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מיקרי משקה (רמ&quot;א)	סימן קסח סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ב-lukshen kugel?	"החזו&quot;א מסתפק בדבר, ורשז&quot;א (שש&quot;כ ח&quot;ג פנ&quot;ד הע&#x27; ס&quot;ה) ס&quot;ל דהוי כמבושל דאין בה תואר לחם, וריש&quot;א ס&quot;ל דהוא כפת וברכתו המוציא (מ&quot;ב דרשו), ועוד טעם הוסיף רשז&quot;א שהאטריות ניכרות אחרי האפיה וממילא אין להם דין תואר לחם (וזאת הברכה בירור הלכה ס&quot;ס ה&#x27;)"	סימן קסח סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ב-lasagne?	"כתב וזאת הברכה (בירור הלכה ס&quot;ס ה&#x27;) דאין בה תואר לחם וברכתו במ&quot;מ, אפי&#x27; אם לא נתבשלו כלל קודם לכן. "	סימן קסח סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ב-pancakes?	"לכאורה הוא בלילה רכה שנאפה אח&quot;כ באילפס וא&quot;כ הוא פת גמור, אלא שיש לדון כיון שמעורב בו ביצים וחלב וסוכר הוי פהב&quot;כ, אמנם אם הוא מאכל שדרכן לאוכלן למזון ולסעודה הוי ברכתו המוציא אפי&#x27; אם אינו קובע עליו. אמנם, ראיתי בספר ותן ברכה (פכ&#x27;&#x27;ז הע&#x27; 32,מהרב באדנער שליט&quot;א) דרצה לדמות פאנקייקס לטרוקנין (להלן סעי&#x27; ט&quot;ו) דהוא בלילה רכה מאד שנאפה אח&quot;כ וא&quot;כ ברכתו במ&quot;מ אלא אם קובע עליו, {אכן, יש לדון באמת אם זה נקרא בלילה רכה מאד, ועוד הביה&quot;ל (ד&quot;ה קמח) כתב דזהו דוקא לפי המג&quot;א אבל יש עוד מהלכים בטרוקנין, שהרמב&quot;ם ס&quot;ל שאין עליו צורת פת, והלבוש פי&#x27; משום שאין זה דרך לישה ולא דרך אפיית לחם}."	סימן קסח סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין 1) בטרוקנין 2) בטריתא?	"1) הוא בלילה רכה מאד שנאפה בגומא בכירה וחייבין בחלה, ולפי המחבר אם לא קובע עליו ברכתו במ&quot;מ ואם קובע עליו ברכתו המוציא, לפי פשטות הטור לעולם ברכתו המוציא [והב&quot;י מדחיק לשון הטור לאוקמיה כוותיה] {כאן משמע דאע&quot;פ שהוא עבה ברכתו במ&quot;מ כיון דבלילתו רכה מאד, אכן בסעי&#x27; ח&#x27; בלחמניות משמע דברכתו במ&quot;מ דוקא משום שהם דקין, וי&quot;ל דהתם מיירי כשאינו רכה מאד אלא סתם רכה} 2) הוא בלילה רכה מאד שנאפה בתנור אבל לא נתקבץ בגומא ופטורין מחלה, ולפי המחבר ברכתו במ&quot;מ אפי&#x27; אם קובע עליו, ולפי המג&quot;א (ס&quot;ק מ&quot;א) דינו כמו טרוקנין דברכתו המוציא אם קובע עליו [ותמה עליו החזו&quot;א מי איכא מידי דיכול לברך עליו המוציא ופטורין מחלה], והא&quot;ר כתב דאין לאוכלה אלא בתוך הסעודה {אם קובע עליו} והמגן גיבורים מקיל כהמחבר (מ&quot;ב ס&quot;ק צ&#x27;) [והמג&quot;א (ס&quot;ק מ&#x27;) מודה בוואפללטקו&quot;ס שהן רקיקין דקין מאד שברכתו במ&quot;מ אפי&#x27; כשקובע עליהם]"	סימן קסח סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה אין ברכתו המוציא לעולם כמ&quot;ש לעיל בסעי&#x27; י&quot;ד דאם אפאו בתנור אח&quot;כ ברכתו המוציא?"	"1) תי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק מ&#x27;) דכאן מיירי בבלילה רכה מאד ולפיכך הטרוקנין הוי במ&quot;מ אם אינו קובע עליו, ואם הוא רקיקין דקין אפי&#x27; לאחר האפייה ברכתו במ&quot;מ אפי&#x27; אם קובע עליו (מ&quot;ב ס&quot;ק פ&quot;ח)&lt;br&gt;2) מבואר מהרמב&quot;ם דכשאופה בקרקע התנור אין עליו צורת הפת (ביה&quot;ל ד&quot;ה קמח), וכ&quot;כ הערוה&quot;ש בהל&#x27; פסח (סי&#x27; תס&quot;א סעי&#x27; ו&#x27;) דאין עליו צורת הפת&lt;br&gt;3) הלבוש כתב דאין זה דרך לישה ולא דרך אפיית לחם, ולפיכך ברכתו במ&quot;מ ולא המוציא (ביה&quot;ל שם)"	סימן קסח סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו עוד פשטים בטריתא?	"נהמא דהנדקא [שהוא בצק שאופין על השפוד בשמן] או לחם העשוי לכותח [שאופין אותו בחמה], שברכתם במ&quot;מ אפי&#x27; כשקובע עליהם [ומכאן הקשה הב&quot;י על שיטת ר&quot;ת דראינו דאפי&#x27; בלילה עבה דמעיקרא ברכתו במ&quot;מ {וי&quot;ל דמודה ר&quot;ת היכא דליכא תוריתא בנהמא דברכתו במ&quot;מ}]"	סימן קסח סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם עשאה ערוכה ונאה כעין גלוסקא?	כתב הטור דחייבת בחלה וברכתו המוציא, אבל האחרונים (מג&quot;א ס&quot;ק מ&quot;ג, גר&quot;א ס&quot;ק מ&quot;ח) כתבו דדין זה נאמר רק לגבי חיוב חלה ולא לגבי הברכה, ומ&quot;מ כתב המג&quot;א דאם אוכל כדי שביעה הוי ספק דאורייתא, וכתב המ&quot;ב (ס&quot;ק צ&quot;ב) דבודאי יש ליזהר שלא לאכול כדי שביעה אלא בתוך הסעודה. 	סימן קסח סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נאפה במיקרוגל?	כיון שיש לו טעם לחם דינו כלחם אע&quot;פ שאין לו קרימת פנים (מ&quot;ב דרשו)	סימן קסח סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בפשטיד&quot;א שממולא בשר או דגים?	"כתב המחבר דהוי לחם גמור וברכתו המוציא, וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק מ&quot;ד) דהוא מין מזון ואינו דומה לפהב&quot;כ הממולא בפירות דהוא לקינוח בעלמא, והוסיף המ&quot;ב (ס&quot;ק צ&quot;ד) דאם עשוין רקיקין קטנים ומעורב בפתיתין של בשר ניכר שהוא לקינוח אחר הסעודה והוי כפהב&quot;כ [והערוה&quot;ש (סעי&#x27; נ&#x27;) ס&quot;ל דהכל תלוי בריבוי, אם המילוי בריבוי אמרינן דהמילוי העיקר והוי מזונות ואם הלחם בריבוי אמרינן דהעיקר הלחם והוא המוציא] [והנה, פשטות הט&quot;ז (ס&quot;ק כ&#x27;, מובא בביה&quot;ל ד&quot;ה פשטיד&quot;א) משמע דס&quot;ל דפשטיד&quot;א הוי פהב&quot;כ אפי&#x27; אם עשויה למזון ולא לקינוח {וא&quot;כ הפשט הוא דס&quot;ל דכל שיש בו אחד מג&#x27; תנאי פהב&quot;כ ברכתו במ&quot;מ אפי&#x27; אם עשויה למזון, ולפי&quot;ז הברכה על מצה יהא במ&quot;מ, וצ&quot;ע, ויתכן לומר דהט&quot;ז מיירי כשהוא עשויה לקינוח הסעודה, ובאמת ליכא מח&#x27; בין הט&quot;ז ומג&quot;א, וכן משמע מסוף הביה&quot;ל דרצה לאוקמיה התנאי דכתב דפשטיד&quot;א הוי במ&quot;מ כגון שהוא לקינוח הסעודה}]"	סימן קסח סעיף יז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בפת שנאפה במי ביצים?	"המג&quot;א (ס&quot;ק מ&quot;ד) נוטה דהוא פת גמור אלא שהביא משבולי הלקט דהוי כמו שנילוש בדבש והוי פהב&quot;כ, וכן מקיל הדה&quot;ח והגר&quot;ז [אפי&#x27; ברוב מי ביצים (שעה&quot;צ ס&quot;ק פ&quot;ג)], ומ&quot;מ ירא שמים לא יקיל אלא כשכל הלישה הוא ממי ביצים (מ&quot;ב ס&quot;ק צ&quot;ד) {ואינו חושש לנטיה דמג&quot;א דהרי הרבה אחרונים דחו ראיית המג&quot;א, דהדגול מרבבה דחה דתוס&#x27; לשיטתייהו דס&quot;ל דצריך להיות ממולא ממש אבל לדידן דסגי בנילוש בדבש ה&quot;ה במי ביצים, והבגדי ישע דחה דתוס&#x27; מיירי רק כשטחה את פניו בביצים אבל העיקר לישה היה במים (שעה&quot;צ ס&quot;ק פ&quot;ב)} , ופשוט דאם הוא דק ויבש דאפי&#x27; במים הוי פהב&quot;כ (מ&quot;ב שם) {ופשוט דכל זה מיירי כשהוא עשויה לקינוח ולא למזון}"	סימן קסח סעיף יז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ב-franks and blanks או pizza snaps?	לפום ריהטא הם מאכלים שאינם נאכלים בתורת קינוח אלא כחלק מגוף הסעודה, אבל יותר נראה דכל דבר שהוא bite size מוכיח דאין זה גוף הסעודה אלא הוי כמו קינוח ונחשב כפהב&quot;כ ולא פת ממש וברכתו במ&quot;מ אלא אם קובע סעודתו עליו}	סימן קסח סעיף יז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ב-kieshe?	"{אע&quot;פ שהוא נאכל בגוף הסעודה ולא לקינוח מ&quot;מ כבר הגדיר הערוה&quot;ש (סעי&#x27; נ&#x27;) דאם המילוי בריבוי הוא העיקר ואינו פת אלא ברכתו במ&quot;מ כל זמן שאינו קובע סעודה עליו, ונראה דה&quot;ה ב-deli roll דנחשב כמילוי בריבוי ולא אמרינן שהוא פת גמור, ויש לדון ב-calzones אפי&#x27; אם המילוי מרובה מ&quot;מ הפת ג&quot;כ עב ומסתבר דהוא המוציא אפי&#x27; אם אינו קובע עליו, וצ&quot;ע}"	סימן קסח סעיף יז		
